בתחום הדפסה, גבישים מורכבים ובעלי צורות מיוחדות מצליחים באופן קבוע לעקוף את הפתרונות הסטנדרטיים שמשתמשים באור UV. האזורים המוצלים – שבהם גאומטריית המחזיר ומיקום הנורה אינם מאפשרים חדירה של אור – נשארים לא מטופלים, וזה אומר פסולת וצורך בעבודה חוזרת. השאלה האמיתית אינה האם אור UV מגיע לפני השטח, אלא האם הפרופיל הספקטרלי והחלוקה המרחבית של האור מגיעים לאזורים העמוקים יותר, מבלי לגרום לעומס יתר.
מה חשוב מבחינה טכנית? גלאי UV המכילים גליום מאפשרים פליטת אור בטווח 395–405 ננומטר, מה שמאפשר לפוטונים לחדור טוב יותר לתוך החומרים. לעומת גלי UV שמכילים כספית בטווח 365 ננומטר, גלי UV בטווח 405 ננומטר מאפשרים טיפול אחיד יותר בחומרים מלאים בחומרים אחרים, כך שההבדל בין שכבות השטח לשכבות העמוקות קטן יותר. אנו מדדים את עוצמת האור במיליוואט לסמ”ר, והאור נשאר יציב לאורך יותר מ-5,000 שעות, עם ירידה של פחות מ-5%. המחזירים משתמשים בציפויים דיכרואיים שמותאמים לפרופיל הגליום, כך שהאור השימושי ממוקד, והחום של האור האינפרא-אדום אינו פוגע בחומר. פעולה ללא אוזון היא סטנדרט, והגלאי יכול להיות מותקן במערכות קומפקטיות עם מיפוי מדויק של אזורי החימום, כך שניתן לחזות את צפיפות האנרגיה (מיליג’ול לסמ”ר) בכל אזור בחומר.
למה זה עובד בעולם האמיתי? אנו יוצרים אלמנטים לחימום UV מותאמים אישית סביב גלאי הגליום, כדי לשנות את שדה האנרגיה. כך, הקווים השונים כבר לא יוצרים אזורים לא מטופלים. על ידי שליטה בהתפשטות הקרן והוספת מחזירים זעירים, אנו מאפשרים לאור לחדור לאזורים העמוקים יותר – ללא צורך בעבודה חוזרת. התוצאה היא חיבור אחיד של החומרים בכל האזורים, ולא רק באזורים השטוחים. כך ניתן לקבל תוצאות אחידות בכל מהירות הדפסה, עם פחות חומרים פגומים ופחות צורך בהחלפת נורות. צריכת האנרגיה יורדת, מכיוון שהמערכת מגיעה לרמת האנרגיה הדרושה בחומר, מבלי לחרוג מהגבולות הנדרשים.
הפרטים הפרקטיים גלאי הגליום דורשים שליטה קפדנית בטמפרטורה. יש לעקוב אחר טמפרטורת החומר – יעילות המחזירים יכולה לגרום לעלייה בטמפרטורה באזורים מסוימים. לפני ההתקנה, יש לוודא שהגלאי מתאים למערכת ושגאומטריית המחזירים נכונה; אחידות האור תלויה בהתאמה מדויקת למסלול ההדפסה. כמו כן, יש לבצע בדיקות ספקטרליות באמצעות רדיומטר מדויק, במיקום החומר, ולא במיקום הנורה.